אני מ-פ-ח-ד

אני פחדן. באמת. ממש.
חתולים מפחידים אותי, שממיות או לטאות בעיקר מפחידות אותי, הפסקות חשמל מפחידות אותי, רעמים וברקים בליל חורף קר מפחידים אותי, אנשים מפחידים אותי, שנאה מפחידה אותי…
כמה טוב בבית,לא? באמת, הכי טוב בבית. לא תשכנעו אותי אחרת. חם או קר כשרוצים, נעים, מוכר, אוהב, לא מתחייב, רק אני ומה שאכלסתי עם עצמי כל החיים.
לא מזמן (ליומולדת 30) קיבלתי מחברה טובה שלי ספר שהאמת כבר יש לי. אבל זאת היתה סיבה מספיק טובה כדיי לקרוא אותו שוב- “אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס)

אני מידיי פעם שוכח, גם אתם? כל הספרים, הסרטים, ההצגות, האומנות שקוראת לקום ולעשות, ליצור את חייך… אני שוכח. אני בבית. נעים לי מידיי. האמת שאני פשוט מפחד מידיי.
אבל אם אני אצא מתוך עצמי, לא רק מביתי החיצוני, אלא גם מזה הפנימי, יש סיכוי גדול שאני אגיע למקומות מופלאים, כי אני אמצא שם עולם אחר, שיעשיר את עולמי, שאני יעשיר את עולמו. ניצור עולם שלישי (לא נשמע טוב.. ), ורביעי, וחמישי… ואם לא.. תמיד אפשר לחזור הביתה.
הבית טוב לחזור אליו כשעייפים, כשצריך מרק טוב, או את חום השמיכה שלך, את השולחן עם המחשב והאור העדין של המנורה. את הבית צריך למרפסת מול השמש בשבת… אבל גם כמה כייף לצאת לטייל בשבת.., או להירטב בגשם בהליכה איטית בדרך אל… מקומות נפלאים.