בגיל שלושים זה הכה בי- אני לא מושלם.
כמה קשה לשים נקודה אחרי משפט שכזה. שגם חושף את זה שאני בן שלושים (הריי רק לפני כמה ימים כדיי לקנות סגריות (לא לי) המוכרת שאלה אם יש לי שמונה-עשרה) וגם את זה שאני לא מושלם. והנה אמרתי את זה שוב, כאילו זה איזשהו משהו שכזה להתגאות בו? המלך עירום, המלך עירום!!… אבל מי חשב בכלל אחרת? זאת אומרת מי חשב שאני מושלם? אני. כן. אני. אל תרימו גבה. גם אתם חושבים על עצמכם שאתם לא פחות ולא יותר (כי הריי אי אפשר יותר) ממושלמים.
רק שגיל שלושים (אני מתעקש כנראה שזה יהיה ברור שאני לא בן שמונה-עשרה) הביא איתו עוד תובנה- המרדף אחרי שלמות צריך להתחלף במרדף אחרי "חיים בריאים”-לעשות רק מה שבא לי ומה שעושה לי טוב- פשוט שלמות. ועוד פעם השלמות הזאת קופצת. כאילו שמישהו הזמין אותה?
אז מה נכון לאכול? וכמה? ושלוש פעמים ח.כושר בשבוע זה מספיק?? כמה כוסות מים צריך לשתות ביום?גם דיקור וגם פסיכולוג? יין אדום טוב ללב? באיזו תנוחה מומלץ לישון? ונבט חיטה זה ממש הקולה החדש,לא? שלמות?@#$? גיהנום! בסופו של דבר כל מרדף כרוך בזיעה. ומי מאיתנו אוהב להזיע?
הזיעה הופכת אותי לאדם ממורמר וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיהיה כתוב לי על הקבר- “כאן נקבר אדם ממורמר". הו, שאלה מצוינת שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, מה הייתי רוצה שיכתבו לי על הקבר? "כאן נקבר בכייף בן אדם". ופתאום הבנתי, המרדף אחרי האושר (כי לכתוב עוד פעם שלמות זה מעייף ), הוא בעצם רצון אמיתי שלי להיות בן-אדם טוב יותר, מחוייך יותר, אוהב יותר,ביקורתי פחות, פתוח לעולם… זהו-אני לא מושלם. אני בן-אדם.
אתם אומרים אדם לאדם זאב, ואני אומר אדם לאדם- אדם.
חג שמח.
יפה מאוד תומר! תענוג לקרוא..
תודה רבה !!